סמל עמוס אהרונוף

עד שתושלם בניית ביתם ברמת־גן הם גרו בגבעתיים, אצל אמו של עמוס, שהתאלמנה בגיל צעיר. ואז, במהלך תפילת יום הכיפורים, נלקח עמוס התותחן למלחמה בחזית סיני. "נשארתי בבית עם אמא שלו ועם ילדה בת שנה, כשאני בהיריון". עמוס חזר הביתה כעבור שבעה חודשים, היישר לברית של בנו צחי. "באותה תקופה לימדתי בטכניקום. היו חסרים מורים בכל הכיתות בגלל המלחמה, ואני מוצאת את עצמי כבר בשנה הראשונה להוראה מלמדת הכול. ובלילות אני עם ילדה שמוציאה שיניים, מחזיקה אותה כל הלילה על בטן היריון, שלא תעיר את סבתא רנה. התשישות לא הייתה רק פיזית, גם נפשית. לא היו אמצעי תקשורת, לא ידעתי אם עמוס חי או מת".

במלחמה הקשה ההיא קיבל עמוס צל"ש. "היינו במבצע 'אינדיגו' המוצלח, פגענו בבסיסים של טילים נגד מטוסים ולמעשה פתחנו את השמיים לחיל האוויר. אבל מאוחר יותר קטיושה פגעה בסוללה שלנו, והכול עלה באש. זה היה גיהנום טוטאלי. מכל תותח נשאר לנו בור של חמישה מטרים. מתוך 38 לוחמים היו לנו חמישה הרוגים ו־25 פצועים. אני עוד שומר את הקסדה שלי, עם רסיס עליה. היה לי מזל, יצאתי בנס מאותו אירוע". את הצל"ש קיבל על חילוץ אחד הפצועים מתוך התופת. לפני כחודש וחצי נפגשו השניים לראשונה. "המפקד שלי מצא אותו בפייסבוק, זה היה מרגש מאוד".