"כל הכוחות ספגו אש"

 סקריצקי יצא לקורס מ"כים וחזר לפלוגה כדי לפקד על חבריו מימי הטירונות. "בדיעבד זו היתה החלטה טובה, כי חזרתי אל החברים שלי", הוא אומר. בחודש יולי, חמישה חודשים לפני שחרורו מצה"ל, פרצה המלחמה, וסקריצקי נלחם עם חבריו כבר מתחילתה. אולם את מה שאירע בעיתא א-שעב, הוא לעולם לא יישכח.
"היינו אמורים לכבוש את הכפר", הוא מספר. "הגענו לשם עם אור ראשון, נכנסנו לבית והתחלנו בטיהור. הייתי בכוח הראשון שהלך לתפוס בית, נכנסנו לתוכו והתחלנו בסריקה. המ"פ יצא החוצה כדי לסרוק את החצר, ופתאום נפתחה האש. הכדורים הראשונים שנורו פגעו בו - ואז התחיל הקרב. יצאתי עם מטוליסט וביקשת ממנו לירות שני רימונים לעבר מקור הירי, בעוד שכוחות נוספים חברו אלינו. אחרי כמה דקות, כל הכוחות החלו לספוג אש".

 בשל פציעת המ"פ, תפס סגנו את הפיקוד בשטח, אולם לא חלפו מספר דקות וגם הוא נורה ברגלו. בעודם תחת אש מתמדת, תפסו הכוחות מחסה בבית סמוך ופתחו בחלוקת תפקידים חדשה. סקריצקי תפס את הפיקוד על מחלקתו, והוביל את החיילים בלחימה מול מחבלי החיזבאללה. "בלילה היה פינוי של פצועים מהשטח וביום ספגנו אש כל הזמן. במשך יומיים נמשכה הלחימה הזו, ובכל אותה העת עודדתי את החברים שלי והם עודדו אותי. במצב קשה כזה, חייבים למלא את הלוחמים באנרגיות".

 ביום ראשון יקבל סקריצקי את צל"ש הרמטכ"ל עבור פועלו בלחימה בעיתא א-שעב. לפי צה"ל, "הוא הראה דבקות במשימה וחתירה לניצחון, אחריות, דוגמה אישית, מקצועיות, רעות, רוח לחימה, מנהיגות, יוזמה וקור רוח למופת". אך את סקריצקי התיאור הזה רק מביך. "אלו מילים גבוהות בשבילי. בעיני כולם לחמו אותו הדבר. אני לוקח מהמלחמה הזו זיכרון של רעות וחברות גדולה. בארץ יש היום אלימות ודקירות בין צעירים, אבל שם בקרב אין את זה. כולם לוחמים באויב אחד".

מקור הכתבה